הכלים תחת ביטוח פנסיוני

תחת הגדרת המטרייה של "ביטוח פנסיוני", ניתן למצוא שורה ארוכה של אפיקים ודרכים שנועדו להבטיח לעצמאי או לשכיר, שיקבל מענה במקרה שבו יכולת הפרנסה שלו תיפגע. סך הכול ביטוח פנסיוני בא לענות על שלושה מצבים: נכות (כמו ביטוח סיעודי פרטי), זקנה ומוות. במקרה של נכות תתרחש פגיעה בכושר העבודה ויתכן אף שכושר העבודה יאבד כליל. במקרה של זקנה, יצא העובד ממעגל העבודה ובמקרה של מוות, יישארו שאיריו של העובד ללא מפרנס.

לביטוח פנסיוני יש לא מעט כלים, כשבין היתר מדובר בקופת גמל לתגמולים, פנסיה תקציבית, ביטוח מנהלים, קרן פנסיה ועוד. כדי לעודד עובדים להפריש כספים לביטוח פנסיוני, מעניקה המדינה הקלות מס בגין התשלומים המופנים למטרה זו. מעבר לזה, בשנת 2008 עבר חוק פנסיה חובה – חוק המחייב עובדים שכירים להפקיד כספים לפנסיה ובשנת 2016 עבר חוק לפיו גם ציבור העצמאים בישראל מחויב לדאוג לעתידו על ידי הפרשות לאפיקי חיסכון פנסיוניים.

ההסכם שמבטיח רמת ביטחון כלכלי מינימלית

ביטוח פנסיוני הוא למעשה מעין הסדר כלכלי שמטרתו להבטיח לחוסך שיוכל ליהנות מהכנסה כספית מינימלית לאחר הפרישה מהעבודה. אבטחת התשלום הפנסיוני היא לא מותרות אלא הכרח במציאות שבה אנחנו חיים והינה חיונית ביותר כדי לאפשר קיום כלכלי לקשישים. רמת הביטחון הסוציאלי והכלכלי שמבטיחה המדינה בימינו לא מספיקה לדבר וכל אותם בני הגיל השלישי הנאלצים להתקיים על קצבת הביטוח הלאומי, חיים בעוני נורא ובתנאי מחסור קשים ביותר.

גובה ההכנסה החודשית לאחר הפרישה לגמלאות נקבע בהתאם לשלושה קריטריונים:

· קצבת הזקנה שמשלם המוסד לביטוח לאומי – מדובר בקצבה מינימלית וגם אם במקרים מסוימים ישלם המוסד לביטוח לאומי השלמת הכנסה, הרי שהסתמכות על הכנסות אלה בלבד דנה את הקשיש לחיי עוני.

· ביטוח פנסיוני כזה או אחר – הכוונה היא להכנסות שמגיעות מאפיקי חיסכון שבהם הופקדו כספים לאורך שנות העבודה של המבוטח, כמו ביטוח מנהלים, קרן פנסיה, קרן השתלמות לעצמאים או קופת גמל.

· הכנסות מנכסים פרטיים וחסכונות פרטיים – הכוונה היא למשל לפק"מ, הכנסות מנדל"ן ועוד.

הזכות הבסיסית לביטוח פנסיוני במקום העבודה

נכון להיום כל עובד בישראל זכאי במקום העבודה שלו לביטוח פנסיוני כלשהו. במסגרת הביטוח העובד מפריש אחוז מסוים מהשכר שלו לטובת החיסכון ואילו המעסיק מפריש סכומים נוספים, חלקם כרכיב פיצויים וחלקם לצורך חיסכון. אם העובד כבר היה מבוטח בביטוח פנסיוני כזה או אחר ביום שבו הצטרף למקום העבודה החדש, כלומר שהכיסוי הביטוחי היה כבר בתוקף בזמן ההצטרפות למקום העבודה, הוא יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני החל מיומו הראשון במקום העבודה. במקרה הזה הפרשות המעביד וניכוי החלק של העובד, יחלו כעבור שלושה חודשי עבודה וישולמו באופן רטרואקטיבי.

לעומת זאת אם העובד לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני ביום שבו החל לעבוד במקום העבודה החדש, הוא יהיה זכאי לביטוח פנסיוני רק בתום שישה חודשי עבודה. כלל זה חל גם על עובדים שהיה להם ביטוח פנסיוני קודם, אבל בשל הפסקת התשלומים מסיבה כלשהי במשך יותר מחמישה חודשים, הופסק להם הרצף הביטוחי. גם עובדים אלה נחשבים כמי שאין לו ביטוח ולפיכך יהיו זכאים לביטוח פנסיוני ממקום העבודה שלהם רק כעבור חצי שנה (שישה חודשי עבודה).

שמירת זכויות פנסיוניות במעבר מקום עבודה

אם העובד היה מבוטח לפני ההצטרפות למקום העבודה בביטוח פנסיוני וההפרשות לביטוח הופסקו עם עזיבת מקום העבודה או מכל סיבה שהיא, הוא עלול לאבד חלק מהזכויות המובטחות לו בתור מבוטח פנסיוני. הכוונה היא למשל לזכות הוותק המבטיחה לו כיסוי ביטוחי למחלות קיימות לאחר תקופת הכשרה או המשך חברות בקרן תחת אותם התנאים שהורגל אליהם ושהיו תקפים ביום ההצטרפות, ללא שום צורך בהליכי חיתום חדשים.

במקרים מעין אלה, יוכל העובד לשמור על זכויות הוותק שהספיק לצבור בביטוח הפנסיוני על ידי הפקדות עצמאיות לביטוח או על ידי תשלום ריסק. כל זאת עד לחידוש ההפרשות השוטפות מדי חודש באמצעות מקום העבודה החדש שלו. תשלום ריסק משמעו תשלום חודשי של סכום קטן יחסית, המיועד להבטיח לעובד שזכויות הוותק שלו יישמרו. בניגוד למצב שבו העובד בוחר לשמור על זכויותיו באמצעות הפקדות חודשיות שוטפות באופן עצמאי, באפיק של תשלום ריסק, לא נצברות זכויות חדשות.

הזכות לבחור איזה גוף פנסיוני ינהל את החיסכון

לכל עובד שמורה הזכות לבצע בדיקת ביטוחים ולבחור לפי ראות עיניו את הגוף הפנסיוני הספציפי שהוא מעוניין להפקיד בו את הכספים שלו. אי לכך, למעסיק שלו אין שום זכות לכפות עליו לבחור בגוף כזה או אחר כאשר יש לשים לב גם לבעיות מס. יתרה מכך, הזכות לבחור את הגוף הפנסיוני שמורה לעובד באופן מלא, גם אם נקבע מראש בהסכם העבודה שההפקדות יועברו לגוף פנסיוני ספציפי. כמו כן העובד יכול לעבור מגוף פנסיוני אחד לאחר בכל עת ולהעביר את כל הכספים שחסך אל הגוף הפנסיוני החדש ושוב, למעסיק שלו לא תהיה מילה בעניין.

במקרה שבו העובד לא הודיע למעביד שלו שהוא מעוניין בגוף ביטוח פנסיוני ספציפי, המעסיק יהיה חייב לערוך עבורו ביטוח פנסיוני באחת מקרנות הפנסיה שמשרד האוצר הגדיר כקרנות ברירת מחדל או בקופת גמל שנבחרה על ידי ארגון העובדים או על ידו. קרנות ברירת המחדל הן הלמן אלדובי קופות גמל ופנסיה בע"מ ומיטב דש גמל ופנסיה בע"מ.

קרנות אלה מתחייבות לאפשר לחוסך ליהנות מדמי ניהול יחסית נמוכים, הנותרים קבועים ללא שינוי במשך עשור שלם לפחות. שיעור דמי הניהול שגובה מיטב דש הוא 0.01 אחוז מהצבירה ו-1.31 אחוז מההפקדות ואילו שיעור דמי הניהול של הלמן אלדובי הוא 0.001 אחוז מהצבירה ו-1.49 אחוז מההפקדות. מטבע הדברים, עובד שבוטח באחת מקרנות ברירת המחדל אך מעוניין לעבור לקרן פנסיה אחרת או לביטוח מנהלים או קופת גמל, רשאי בהחלט לעשות זאת.